פסק-דין בתיק ע"א 6245/05

האם התקופה בה מילאו המערערים את תפקידם כאזרחים עובדי צה"ל, תזכה אותם בהגדלת קצבה בהתאם לסעיף 18(א) לחוק שירות הקבע גמלאות [נוסח חדש] תשמ"ה-1985, מן הטעם שתפקידם היה זהה לזה שביצעו כמשרתי קבע, שעה שלא שירתו כ"חיילים" באותה תקופה?

זו השאלה המתעוררת בערעור שלפני, על החלטת ועדת הערעורים בו"ע 258/04 מיום 21.3.05 בה דחתה את ערעור המערערים על החלטת הממונה על תשלום הגמלאות בצ.ה.ל מיום 24.12.03

הרקע העובדתי לשיטת המערערים

1        בראשית שנות השמונים, הוחלט על ידי שר הביטחון להקים יחידה ניסיונית מיוחדת, שתעמוד בכפיפות ישירה לשר הביטחון, אליה גויסו המערערים, לוחמים בוגרי שירות מלא בשייטת 13.

          דרישות הסף לקבלה ליחידה הניסיונית (להלן - היחידה), היו הכשרה ופעילות מלאה של לוחמים בשייטת 13, וזאת בשל מאפייני הפעילות המתוכננים של היחידה, היעוד והתפקידים של היחידה, שדרשו ביצוע צלילות קרביות בתדירות יומיומית, שליטה מלאה והיכרות של נושא לחימה זעירה בים, הפעלת כלי שייט וכדומה.

          המערערים, ויתר הלוחמים שגויסו ליחידה עד לשנת 89', היו בסטטוס של אזרח עובד צ.ה.ל (להלן: "אע"צ") בחוזה "אישי-סכומי". שירותם והכוונות לגבי מעמדם בעתיד לא הוגדרו במדויק.

          פעילות היחידה באותן שנים ועד שלהי שנת 92'-תחילת 93', כללה צלילות ואופייה מבחינת מאמץ, היה דומה לפעילותם של לוחמים בשייטת 13. בשלהי 92' נוספו לפעילות היחידה גם פעילויות מבצעיות.

2.       במהלך השנים 94'-95' שונה הסטטוס של אנשי היחידה, מאע"צים לאנשי קבע. במסגרת שינוי הסטטוס, הוחלט להכיר בתקופה בה הועסקו המערערים כאזרחים ביחידה כתקופה מוכרת לצורך ותק צלילה, וזאת לנוכח העובדה כי גם בתקופת פעילותם ביחידה כאע"צים הם ביצעו פעילות צלילה אינטנסיבית, המזכה את מבצעיה בקרב המשרתים בצה"ל בתפקיד דומה, בתוספת צלילה. שכרם של המערערים בתקופת היותם אזרחים, כלל גם רכיב של תוספת צלילה.

3.       בעת הפסקת העסקתם כאע"צ והמעבר לשירות קבע, נדרשו המערערים לרכוש בתשלום מלא את כל הזכויות בגין השנים בהן שירתו כאזרחים. המערערים אכן שילמו כאשר נדרשו, מתוך הפיצויים שקיבלו עקב פיטוריהם, בתוספת סכומים נכבדים נוספים ששילמו במשך תקופה של כ-5 שנים.

          לנוכח רכישת הזכויות ביחס לתקופת העסקתם כאע"צים, בתמורה מלאה, כפי שנקבע ע"י צה"ל, הוכר למערערים וותק בפעילות צוללים (9 שנים) שהוזן למשכורתם כבר בשנת הקבע הראשונה.

4.       על פי פקודות הצבא בעת הרלוונטית ובהמשך, תוספת צלילה, משמעותה תוספת קבועה לשכרו של הצוללן, ומתן אחוז נוסף לגמלה המשולמת בתקופת הפנסיה עבור כל שנה שבה הייתה זכאות לקבלת התוספת.

          כן מוסיפים המערערים וסוקרים התכתבות בנדון, את התייחסות ראש אכ"א למפקדת חיל הים, וכן את השתלשלות האירועים הנ"ל, בצרוף נספחים רבים.

5.       כן מציין בא כוח המערערים, כי מערער מס' 4 שפרש מצה"ל כאמור באוגוסט 2000, קיבל בפועל עם פרישתו הגדלה באחוזי גמלה ביחס לתקופת הצלילה הנדרשת, אך לאחרונה, ככל הנראה עקב פנייתם של המערערים האחרים למשיב, הוחלט להפסיק את הגדלת הקצבה שקיבל בגין תקופת הצלילה הנרכשת. עובדת זכאותו של המערער מס' 4 ל-3 אחוזי גמלה לכל שנה מהשנים בהן היה בסטטוס של אע"צ, היוותה גורם חשוב ומשמעותי בהחלטתו של המערער מס' 4 ביחס לעיתוי הפרישה מצה"ל. נתון זה אושר, לדבריו, בפגישה שערך טרם פרישתו במדור חישובים של מחלקת פרישה בצה"ל.

עמדת המשיב לפן העובדתי

6.       המשיב טוען כי אין לקבוע ממצאים על פי הרקע העובדתי המוצג על ידי המערערים לרבות העולה מהנספחים שצירפו, באשר ערעור על החלטת הועדה לערעורים הינה בשאלה משפטית בלבד.

הכרעה לענין המסגרת הדיונית

7.       סעיף 49(א) לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב] התשמ"ה-1985 (להלן: החוק), שכותרתו: " ערעור לבית המשפט", קובע לגבי ערעור על חלטת ועדת ערעור כדלקמן:

" התובע או הממונה רשאי, תוך שלושים ימים מיום שהגיעה אליו החלטת ועדת הערעור, לערער עליה בשאלה משפטית לבית המשפט המחוזי" . (ההדגשה - אינה  במקור).

לפיכך יש להתייחס לעובדות כפי שנקבעו בהחלטת הועדה, כדלקמן: